<h1>סמ"ג לאוין סימן קמ"ו</h1>
<h2>דף לו:</h2>
שנינו בפרק קמא דקידושין (ל"ו ב') מצוה שאינה תלויה בארץ נוהגת בארץ ובחוצה לארץ וכל שהיא תלויה בארץ אינה נוהגת אלא בארץ חוץ מן הערלה וכלאי הכרם רבי אליעזר אומר אף החדש [ו]שנינו סתם משנה בסוף מסכת ערלה (פ"ג מ"ט) החדש אסור מן התורה בכל מקום והערלה הלכה והכלאים מדברי סופרים. וגרסינן בירושלמי (פ"ג ה"ז) רבי יונה בעי [ו]למה לא תנינן אף החלה, פירוש אפילו היא מדרבנן שהרי שונה כלאים שהן מדרבנן ומתרץ שם אמר רב יוסף לא נשנית משנתינו אלא בדברים הנוהגים בישראל ובגוים אבל חלה אין נוהגת בגוים, הא למדת שערלה וכלאי הכרם וחדש נוהגין בח"ל אף בשל גוים (קידושין ל"ו ב' תד"ה כל ובסה"ד), וגם אומר בסוף יבמות (קכ"ב א') גוי שהיה מוכר פירות בשוק ואמר פירות הללו של ערלה הן של נטע רבעי הן לא אמר כלום לא נתכוין זה אלא להשביח מקחו, שהפירות מאילן בחור הם טובים יותר. ועוד אומר בפרק אין מעמידין (ע"ז ל"ה ב') שגבינות הגוים אסורין מפני שמעמידין אותן בשרף ערלה.
<h2>דף לח:</h2>
הנוטע אילן מאכל הפירות שעושה אותו אילן כל שלש שנים משהיה נטוע הרי אילו אסורין באכילה ובהנאה שנאמר שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל, וכל האוכל מהן כזית לוקה מן התורה, במה דברים אמורים בנוטע בארץ ישראל שנאמר כי תבאו אל הארץ אבל איסור ערלה בחוצה לארץ הלכה למשה מסיני כדאמר בפרק קמא דקידושין וכן הלכה למשה מסיני שודאי [ה]ערלה בחוצה לארץ אסורה וספיקה מותרת (ע"פ רמב"ם מאכ"א פ"י הל' ט'—י' ע"ש), ובהלכות נטע רבעי (עשין קל"ז) יתבאר דברים האסורים משום ערלה ודברים המותרין (ע"פ לשון הרמב"ם שם).
ותניא בפרק קמא דקידושין (ל"ח ב') ומסקנא כך היא, שספק ערלה וכלאי הכרם בארץ ישראל אסור ובסוריא שהוא (והיא) ארם צובה שכבש דוד (רש"י ד"ה בסוריא), מותר, כיצד היה כרם ערלה וענבים נמכרים חוצה לו, היה ירק זרוע בכרם וירק נמכר חוצה לו שמא ממנו הוא זה שמא מאחר, בסוריא מותר ובחוצה לארץ אפילו ראה הענבים יוצאין מכרם הערלה או ירק יוצא מן הכרם לוקח מהן והוא שלא יראה אותו בוצר מן הערלה או לוקט הירק בידו, כרם שהוא ספק ערלה או ספק כלאים בארץ ישראל אסור ובסוריא מותר ואין צריך לומר בחוצה לארץ (רמב"ם מאכ"א פ"י הל' י"א—י"ב), כדאיתא בפרק בתרא דערלה (פ"ג מ"ט).
נראה לרבינו משה (מאכ"א פ"י הל' ט"ו) שאין דין נטע רבעי נוהג בחוצה לארץ אבל אוכל פירות שנה רביעית בלא פדיון כלל שלא אסרו [נ"א אמרו] אלא הערלה, וקל וחומר הדברים ומה סוריא שהיא חייבת במעשרות ובשביעית מדבריהם אינה חייבת בנטע רבעי כמו שיתבאר בהלכות נטע רבעי (פ"ט הל' א') חוצה לארץ לא כל שכן שלא יהא נטע רבעי נוהג בה, וגם רבינו יצחק דקדק בתשובה אחת מההיא דכל המיקל בארץ הלכה כמותו בחוצה לארץ (ברכות ל"ו א') שאין נטע רבעי נוהג בחוצה לארץ משום דבארץ איכא דלית ליה רבעי אלא בכרם (שם ל"ה א' ותד"ה ולמאן) ושוב מצא כן בתשובה דשאלתות דרב אחאי (קדושים סי' ק'), אבל בארץ [ישראל] נוהג בין בפני הבית בין שלא בפני הבית. ובהלכות נטע רבעי (עשין קל"ז) יתבאר משפטי פדיונו ודין אכילתו [ו]מאימתי מונין לערלה ולרבעי (ע"פ לשון רמב"ם שם הל' ט"ז).
<h2>דף לט.</h2>
וצריך לדקדק מאחר שערלה וכלאים נוהגים בשל גוים היאך מתירין לשתות יין עתה לפי שנוהגין עכשיו בכרמים שלנו כשזומרים אותם בכל שנה ושנה שנועצים ראש הגפנים בארץ וקורין לזה פרובניר"ה בלעז ואחר שהשריש ראש הגפנים בארץ חותכין אותן להבדילן מן השרשים ונעשה כשני גפנים, ועניין זה קרוי הברכה ותניא בפרק קמא דר"ה (ט' ב') לעניין ערלה אחד הנוטע ואחד המבריך ואחד המרכיב, והא דתניא בתורת כהנים (קדושים פרשתא ג' ה"ב) ונטעתם פרט למבריך ומרכיב זה[ו] כשלא חתכו באמצע שעדיין מחובר הוא באילן הזקן (ר"ה ט' ב' תד"ה מרכיב), ונותן רבינו יצחק טעם להיתר מפני שאני דן בכל אחד שאינו ערלה וספק מותר מאחר שלא ראינוהו לוקט, ואף על פי שמסיק בפרק קמא דקידושין (ל"ט א') סת[ו]ם ספיקה שלא להורות ברבים מכל מקום אמת הוא שספק מותר, וגם פירש שם רבינו גרשם כי לא אמר לסתום ספיקה אלא להם שהיו מקילין גם בודאי שהיו אומרים אין ערלה בחוצה לארץ (עי' רש"י ד"ה סתום), וגם כשנותנין הענבים בגיגית גדולה שמא נתבטלו באחד ומאתים. אחרי כן כת(ו)ב רבינו שמשון בן רבי אברהם (קידושין ל"ו ב' תד"ה כל ע"ש) וזה לשונו שוב בדקתי בעובדי כרמים ואמרו לי כי רוב כרמים מוברכים שרוב הכרם באות עשר ידות כמעט על ידי הברכה שקורין פרובני"ר, ושאלתי היאך מבריכין ואמרו לי כשיש לשרש שלש ראשים או ארבעה שיוצא מן השרש ועושין הפירות סמוך לשרש מכסין בעפר כל אותם ראשים מלמטה ואין ניכר השורש הראשון כלל ונראה הראשון כששה גפנים יוצאין כל אחד מן הקרקע, ואין דומה בעניין זה איסור ערלה כלל שלעולם קיים שורש הראשון ולא גרע במה שנתכסה ונטמן בארץ עד כאן דבריו.
